רש"י על ברכות ס״ג

1 ואימא הר הבית דאסור במנעל – ילפינן רקיקה מיניה לאיסורא בקל וחומר אבל בית הכנסת דשרי במנעל לא נילף רקיקה להתירה דרקיקה מאיסא אלא ילפינן מקפנדריא לאיסורא:

2 ויברכו שם כבודך – בשכמל"ו עונים והמברך אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העוה"ז לפני העוה"ב כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין כלומר הנהיגו ברכותיו בעוה"ז כדי להיות רגילים לעוה"ב שכולו ארוך:

3 על כל הברכות – בסוף ברכה אחרונה:

4 תהלה אחת – שיענו פעם אחת בשכמל"ו:

5 וכי תימא בועז מדעתיה עבד – ולא גמרינן מיניה:

6 תא שמע – דגמרינן ממלאך שאמר לגדעון:

7 וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון – כלומר לא שאל בשלומו ולא ברכו אלא בשליחות קאמר מאת המקום לבשרו שהשכינה עמו ולא גמרינן מיניה:

8 תא שמע אל תבוז כי זקנה אמך – אל תבוז את בועז לאמר מדעתו עשה אלא למוד מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך שנאמר עת לעשות לה':

9 מסיפיה לרישיה כו' – אם באת לדרשו למקרא זה יש לך לדרשו יפה בין בכתיבתו בין בהפוך:

10 מרישיה לסיפיה עת לעשות לה' משום הפרו – עתים הם לה' לעשות משפט פורעניות בעוברי רצונו משום דהפרו תורתך:

11 מסיפיה לרישיה – הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל מלכים א י״ח:ז׳ שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא:

12 בשעת המכניסים – שאין חכמי הדור מרביצים תורה לתלמידים:

13 פזר – אתה לשנות לתלמידים:

14 בשעת המפזרים – שהגדולים שבדור מרביצים תורה:

15 כנס – אתה ולא תטול שררה עליהם דאף זו לכבוד שמים היא לאחוז במדת הענוה וכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך:

16 ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס – ואל תטיל דברי תורה לבזיון:

17 הפרו תורתך – מלפזרה בשעה שהכנוס לשם שמים:

18 הכי גרסינן זלת קבוץ קנה מינה – אם ראית פרקמטיא בזול קבוץ וקנה מינה ואסוף שסופה להתיקר:

19 פשיטא – הא דאביי למה לי פשיטא שלא יורה אדם הלכה בפני רבו למה ליה לאביי למשמע מכללא:

20 בששניהן שוין – אם באת במקום תלמיד חכם ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו:

21 בכל דרכיך – אפילו לעבור עבירה:

22 דעהו – תן לב אם צורך מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה:

23 מחטא דתלמיותא – ברושי"ד שלגבויי"ש שהתפירו' עשויות שורות שורות כתלמי מענה:

24 להתרועע – להתרוצץ:

25 אפוטרופוס – מכניס ומוציא נכסיו:

26 כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף שנצרך לו על ידי אשתו – שנעשית סוטה:

27 ה"ג ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו וכתיב והביא האיש את אשתו:

28 איש את קדשיו לו יהיו – שמעכב קדשיו אצלו ואינו נותנן לכהנים וללוים:

29 סוף שנצרך להן – שנעשה עני וצריך לכך ליטול מעשר עני:

30 לו יהיו – לעצמו יצטרכו:

31 המשתף שם שמים בצערו – שמברך על הרעה דיין האמת אי נמי שמבקש רחמים מלפניו:

32 בצריך – בצרתך:

33 תועפות – לשון כפילה כדמתרגמינן וכפלת ותעיף שמות כו:

34 התרפית – מדברי תורה ביום צרה צר כחכה:

35 ואפילו מצוה אחת – אם נתרפה ממנה כשבאה לידו ולא חש להתעסק בה צר כחו:

36 התרפית מכל מקום – אף במצוה אחת משמע:

37 מעבר שנים וכו' – ותנן אין מעברין את השנים אלא ביהודה דכתיב לשכנו תדרשו כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא בשכנו של מקום בפ"ק דסנהדרין דף יא::

38 שגרו אחריו – למחות בידו:

39 כבר בנית – שהגדלת שמנו לומר גדולי הדור הם:

40 והלא עקיבא בן יוסף עשה כן – דתנן ביבמות א"ר עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנים בפרק בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה דף קכב.:

41 ואמרו לאחינו שבגולה – שלא ישמעו לו:

42 יעלו להר – לאחד ההרים להתנהג בחוקות העמים לבנות במות:

43 אחיה יבנה מזבח – אדם גדול היה וראש לבני הגולה:

44 חנניה – הוא חנניה אחי רבי יהושע:

45 ינגן בכנור – לפני הבמה לפי שחנניה לוי היה כדתנן במסכת ערכין ד' יא: מעשה ברב יהושע בן חנניה שהלך לסייע את רב יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות אמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים:

46 לכרם – על שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם זה הנטוע שורות שורות:

47 בכבוד אכסניא – מכניסי אורחים בבתים:

48 ראש המדברים – במסכת שבת מפרש לה בבמה מדליקין ד' לג::

49 שנים עשר מיל – שלש פרסאות מחנה ישראל מבית הישימות עד אבל השטים תלתא פרסי:

50 אמרה תורה כו' – כלומר קראו הכתוב מבקש ה':

51 כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים – והיינו דכתיב פנים בפנים:

52 הרב בכעס – עליהם משום מעשה העגל:

53 ותלמיד בכעס – וגם אתה מראה להם כעס שהרחקת אהלך ממחנה:

54 אם אתה מחזיר האהל למקומו גרסינן:

55 והיינו דכתיב ושב אל המחנה – השב האהל למחנה ואם לאו משרתך יהושע בן נון נער לא ימיש מתוכה שישמש תחתיך ואף על פי שהשיבו לאחר שנתרצה הקב"ה לישראל והוקם המשכן לא יצא דבר לבטלה:

56 לא גרסינן ומשרתו יהושע וגו':

57 הסכת – עשו כתות כתות. דריש הס כמו עשו:

58 כתתו עצמכם – ודרשי נמי הס כמו עשה עשו עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה:

59 זאת התורה – היכן מצויה באדם שימות באהלי תורה:

60 הס ואחר כך כתת – שתוק כמו ויהס כלב במדבר י״ג:ל׳ שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך ואף על פי שאינה מיושבת לך ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות ותרץ תרוצין עד שתתיישב לך:

61 יהגה – יעיין:

62 מיץ חלב יוציא חמאה – המוציא את החלב שמצץ משדי אמו על דברי התורה חמאה היא לו:

63 ומיץ אף – המוצץ כעס רבו וסובלו יוציא הלכות דם לעומתם:

64 דתנן – שדיני ממונות עמוקים הם והרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם:

65 המנבל עצמו – ששואל לרבו כל ספקותיו ואף על פי שיש בהם שחבריו מלעיגים עליו:

66 ואם זמות – שסתמת פיך מלשאול לשון זמם טבעת של רצועה שתוחבים בחוטם בהמה שעסקיה רעים ונותנים אותו בשפתיה לתופרם יחד ולסותמן סופך שתתן יד לפה כשישאלוך ולא תדע להשיב:

67 עשית חסד – שהאכילם שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו' שמות י״ח:י״ב:

68 חמות – אשתו של עובד אדום:

69 וח' כלותיה – שהיו לה מח' בניה: